אסתר קמרון היא תופעה בזירת השיר העברי המתחדש: באה לכאן
מארץ רחוקה שמעבר לים אחר שנחשפה לשירת פאול צלאן ואף
נפגשה עימו. בעקבות שירתו קשרה עצמה בגורל העם היהודי. אסתר
היא מלכת שירה אמונית של ירושלים, היוצאת מיחידאּות מתמדת
אל הבקשה אחר קיבוץ אנשי אמת שיהפכו את הקערה החברתית
והתרבותית על פיה, אל הגאולה השלמה. בשירתה היא מבקרת
נוקבת, עתים בהומור מושחז, של מאמצי המערב ותאגידיו ומי שהיא
רואה בהם שלוחיו דכאן בתקשורת, בתרבות, בהנהגה, לפרק את
המשפחה, את המוסר היהודי. בפואטיקה שמרנית של כלילי-סונטות
ומשקלים מוקפדים היא מבקשת אחר גדולות ונצורות. נמעניה
מתחלפים: מנדלשטאם ושימבורסקה, צלאן ואברהם שטרן (״יאיר״),
נערי גבעות נערצים ומנהיגי אומות שפלים – בכולם היא נוגעת מתוך
תפישה משיחית ברוח הראי״ה של תיקון עולם, הרואה בעם הזה,
תורתו וארצו את מוקד העילוי הנדרש. לצד מבחר ומיטב מספריה
הקודמים, חלק הארי של הספר הוא שירי בעיר מצור, שירת מלחמת
התקומה, המיוחדת לנופלים, לחטופים-פדויים, לעם הנאנק ומבקש את דרכו בזירה העולמית, בעת הרוגשת. בהיכשל הרוח ובמפלת העם – יפוג ליבה, בניצחונו – יגילו העט והשיר. אנו נרגשים להעניק ריכוז זה של מבחר יצירתה לקורא העברי.
אלחי סלומון – עורך
